הבחורים הטובים של התחלת המאה (1974 – 1968)
יונה פישר, קטלוג "זמנים מקומות צורות", 1976
1967/8 מצייר את "בחנותו של ראצ'יק"
1968 מצייר את "קוביות" לפי ספרו של ריינהולד.
1970/71 מצייר את "צורה".
1972 ארוך עובד באטלייה הזעיר שהתקין בקומת הקרקע בביתו.
את שנותיו האחרונות של ארוך מציין מאמץ אינטלקטואלי אינטנסיבי לקבוע ביצירה מכלול של הקשרים, הרחק מעבר להתגלותה החזותית.
דומה שהלבטים שהתגלו אצלו לגבי המגבלות שתבניתו הקבועה של משטח-הבד עלולה להעמיד בפני הצורה שבתוכה, גרמו לו לטפל בשולי הבד ("ראיתי שאוכל לעזור לכתם להיות בשכנות טובה עם הגבול, עם המסגרת, כשאעבד את הקצוות", אמר על הצורה הסגלגלה המכילה את ה"צקפר"), לכפור בשלמותו של המלבן ("ארבעה חלקים"), לפרוץ את גבולותיו ("רחוב אגריפס"), ליצור בו אשליה תלת-ממדית ("הקוביות") ולבסוף לפתח בו צורה תלת-ממדית (ראה מעבר מ"צורה" משנת 1970 לתבליט "צורה" משנת 1971/2).
ארוך מעיד על עצמו שדרך עבודה זו היא "סימן ההיכר" שלו: "לכל צייר יש סימני היכר, שאינם תמונות. אצל טאטלין - החומרים, אצל דושאן - הכסא, למשל; אצלי - התפתחות צורת ה"צקפר" מתוך המגף". פיתוח הצורה מתוך צורה אינו עניין טכני גרידא: הוא יסוד חשוב במבנה, שבו חומרים, צורות, ציונים ודימויים ("צרור עובדות") מוצאים את מקומם כפרשנות לזמנים מקומות וצורות; זמנים, מקומות וצורות השייכים לעברו של האמן, אך גם למורשתו הרוחנית והתרבותית.
ב"חנותו של ראצ'יק" (1967/8) ו"לזכר הבחורים הטובים של התחלת המאה" (1969) מבוססות הצורות, בהכרתו של האמן, על חיפושי הצורה הדו-ממדיות והתלת-ממדיות אצל הקונסטרוקטיביסטים הרוסים בשנות העשרים. בחיפושים האלה רואה ארוך את האפשרות ליצור צורה שתהיה צורת יסוד וצורה יחודית בעת ובעונה אחת. על רקע הזדהותו הרגשית והאינטלקטואלית עם חיפושים אלה, יש להבין את חיפושיו שלו ב"צורה" משנת 1974. יצירה זו אינה גמורה, והיא עתידה היתה במחשבתו של ארוך, לשמשו בעתיד. "התמונה חתוכה בתוך קרטון והקרטון מודבק על דיקט. דיקט לא סימפאטי, אבל אפשר לתקנו. אינני מאושר מהפורמאט שלה. אין בה שום דבר. היא פחות מאבסטראקט. אבל יש בה הרבה. יש בה כעין רגל קדימה, רגל אחורה. חשוב הקשר בין האלמנטים, ההולך והצולע, לבין הלוח, שידגיש את עובי העץ".
