III. מוטיב וצורה (1960-1962)
יונה פישר, קטלוג "זמנים, מקומות, צורות", 1976
1956-59 מכהן כשגריר ישראל בברזיל.
בתקופה זו הוא כמעט אינו מצייר. פוגש את הצייר מרטין ברדלי בן ה- 25 ("הוא מצייר כמוני")
1959-62 מכהן כשגריר בסטוקהולם. מצייר את "מה נשמע בבית?" "מוטיב יהודי" ואת הסדרות "קשתות" ו"צקפר".
סדרת "צקפר" צוירה ב- 1962 וחלקה מוצג כאן כשהוא מלווה בכמה דפים מפנקסי הרישומים. חיפוש דומה אחר צורה "מופשטת-קונקרטית" אנו מוצאים בציורים מסדרת ה"קשתות" (1961) שצורתם נשענת על צורת "מוטיב יהודי" – ארון קודש, לוחות הברית.
"ואיך שהוא הסתובבתי סביב עצמי ושוב נקלעתי לגן לבן ולעצים לבנים וילדות רוקדות וכחול בהיר ומלוכלך מסביב וביחד וביחד יצא משהו אשר מצדיק את קיומי בעולם הקטן הזה שלנו". (מתוך מכתב לצבי מאירוביץ', ריו דה ז'ניירו, 3.1.57)
"מתי שהוא התחלתי לטפח רעיון שחזר והעסיקני שוב לאחרונה: החופש שהאמנות המופשטת הביא לעולם נראה לי סימפטי ביותר. מאידך גיסא הכאוס ופריצת הגדרות המוחלטת היו מייאשים. האקספרסיוניזם המופשט האמריקאי (דה קונינג וכו') הרתיעני. רציתי ליצור חפצים – אובייקטים – שיהיו ברורים ועם זאת תלושים מהפיגורטיבי, מן המציאות, ככל צורה שתמצא בציור מופשט. מעולם לא רשמתי, והנה התחלתי לרשום, ללא הרף. חיפשתי צורה שתהיה מוגדרת, "אובייקט". היינו ההיפך ממשהו כאוטי. מלאתי פנקסי-רישום בנסיונות לבחון את הצורה לעצמי, למעני.
אני זוכר שבעיר הולדתי חרקוב היה תלוי, ניצב לקיר, שלט של סנדלר. היה מגף ונותר בו זהב. את השלט זכרתי כ"יצירה אמנותית", אך כשביקשתי לציירו מבעד לזיכרון - נכשלתי. התחלתי לשנות את הצורה – בעיפרון – גרעתי והוספתי מכאן ולכאן עד שנוצרה צורה שסיפקה אותי כצורת מגף. כשהסתכלתי שוב בצורה, נוכחתי שאיש לא יאמין לי שזה מגף. מאידך גיסא, הצורה שהתפתחה מהמגף הייתה, בעיני, צורה קונקרטית (בניגוד למופשטת) אשר זכות קיום לה, זכות קיום שרציתי לגלם בחפץ המופשט, באובייקט, כפי שהגדרתיו קודם. ומהו "צקפר"? כשעבדתי על התמונה בא אלי בני יונתן ולא יכולתי לספר לו מה זה, או שמא רציתי להתחכם. אמרתי לו שזה "צקפר". (מתוך ראיון עם האמן, 12.7.66).
